מהן תפילין האר"י?
תפילין נוסח האר"י הם תפילין שנכתבות על פי מסורת הקבלה של רבי יצחק לוריא
(האר"י הקדוש), הנחשב לאחד מגדולי המקובלים במאה ה-16 ומאז.
תפילין נוסח האר"י אלו מבוססות על הכוונות הקבליות העמוקות המיוחסות להאר"י,
ומקיפות את כל תהליך הכתיבה, החל מעיבוד החומרים, דרך כתיבת האותיות,
ועד להוספת התגין והספירות שמלוות את כל התהליך.
השיטה של האר"י נפוצה במיוחד בקרב קהילות חסידיות ואשכנזיות,
ונחשבת לחשובה בקרב הנוהגים לפי תורת הקבלה.
מאפיינים עיקריים של תפילין נוסח האר"י:
סדר כתיבת הפרשיות
שיטת האר"י: לפי האר"י, כתיבת התפילין צריכה להתחיל עם פרשיות תפילין של ראש
(ש"ר) ורק לאחר מכן לעבור לתפילין של יד (ש"י).
הסיבה לכך נובעת מהקדושה הגבוהה יותר המיוחסת לתפילין של ראש,
המסמלות את הספירה העליונה של בינה בתוך מערכת הספירות הקבליות.
תפילין של ראש מייצגות את הקשר השכלי והגבוה יותר עם האלוהות,
ולכן יש להתחיל בכתיבתן קודם לתפילין של יד, שמסמלות את הזעיר אנפין (ז"א),
המייצג את החיבור הפיזי יותר למציאות.
מראי מקום: בית יוסף, טור אורח חיים סימן ל"ו; שו"ת דברי חיים, חלק אבן העזר סימן קא.
כוונות קבליות במהלך הכתיבה
האר"י הקדוש לימד שיש להקפיד על כוונות קבליות ייחודיות לאורך כל תהליך הכתיבה.
לדוגמה, כאשר הסופר כותב את ארבע הפרשיות שבתפילין, הוא צריך לכוון כל פרשה
כנגד אחת מהספירות העליונות.
בפרשה הראשונה (שמע) יש לכוון כנגד כתר, בפרשה השנייה (והיה אם שמוע) כנגד חכמה,
בפרשה השלישית (קדש לי כל בכור) כנגד בינה, והפרשה הרביעית (והיה כי יביאך)
כנגד זעיר אנפין.
הכוונות הקבליות הללו נובעות מתוך ההבנה שכל אות ואות בתפילין נושאת עמה
כוחות רוחניים גבוהים, ומטרת התפילין היא לא רק לקיים מצווה,
אלא גם לתקן תיקונים רוחניים עמוקים בעולמות העליונים.
מראי מקום: כתבי האר"י, משנת חכמים (תיקון תפילין פרקים ד'-ה'); מצת שימורים;
מאיר עיני סופרים על הלכות סת"ם, סימן ז'.
עיבוד הרצועות לשמות קודש
עיבוד הרצועות בתפילין נוסח האר"י נעשה מתוך כוונה לשמות הקודש.
האר"י ציין כי כאשר מעבדים את הרצועות של תפילין של ראש, יש לכוון לשם הויה,
ואילו בעיבוד הרצועות לתפילין של יד יש לכוון לשם אדנ"י.
הכוונה בשמות הקודש היא חלק בלתי נפרד מהתהליך ומטרתה לחבר את התפילין
לכוחות הרוחניים הגבוהים שמאחורי השמות הללו.
מראי מקום: כתבי האר"י, משנת חכמים (תיקון תפילין פרק ה'); נהר שלום, דף לג.
הוספת תגין
הוספת תגין (כתרים קטנים על גבי אותיות מסוימות) היא אחד המאפיינים החשובים
של תפילין נוסח האר"י.
בעוד שבשיטות אחרות, כגון שיטת בית יוסף, נוהגים להוסיף תגין רק על אותיות
שעטנ"ז ג"ץ, שיטת האר"י כוללת הוספת תגין גם על אותיות אחרות, לפי כוונות קבליות.
התגין עצמם נחשבים כתוספת רוחנית שמסמלת את הקשר של האותיות לכוחות
עליונים ולשמות הקודש.
פוסקים שונים נחלקו לגבי הוספת תגין נוספים, כאשר מקורות מסוימים מתירים
ואף מעודדים הוספה זו, ואחרים מתנגדים.
למשל, בקול יעקב (סימן ל"ו) צוין שעדיף להימנע מהוספת תגין מעבר לשעטנ"ז ג"ץ,
בעוד שבספרים אחרים כמו חסד לאלפים נכתב כי יש להוסיף תגין,
במיוחד בתפילין שנכתבו לפי שיטת שמושא רבה.
מראי מקום: קול יעקב סימן ל"ו, סעיף ט"ז; חסד לאלפים סימן ל"ו; משנת חכמים,
מצת שימורים, שו"ת דברי חיים.
צורת האותיות וחשיבותן הקבלית
על פי שיטת האר"י, לצורת האותיות חשיבות מיוחדת ברמה הקבלית.
לכל אות יש מבנה מיוחד ומכוון לספירות ועניינים רוחניים.
לדוגמה, האות יו"ד נכתבת עם שלושה קוצים, שכל אחד מהם מרמז על אחד
מהשלושה קווים של הספירות: כח"ב (כתר, חכמה, בינה).
הכתיבה המדויקת לפי רזי הקבלה היא חלק מהותי במילוי כוונות המצווה.
גם במקומות בהם יש הבדלים בין מסורת הכתיבה הספרדית והאשכנזית,
שיטת האר"י מקבלת את כל צורות האותיות כתקינות, וכל אחת מהן נחשבת כבעלת
רמזים קבליים ייחודיים.
התפילין לפי האר"י נפוצים בעיקר אצל האשכנזים.
מראי מקום: משנת חכמים, מצת שימורים; נהר שלום דף קמ"ג;
שו"ת דברי יציב או"ח חלק א' סימן ל"ט.
תפילה וכוונות לפני הכתיבה
לפי שיטת האר"י, לפני תחילת הכתיבה, הסופר נדרש לומר תפילה מיוחדת
ולבקש מהקב"ה שהכתיבה תהיה מדויקת ומכוונת לשם שמים.
תפילה זו מלווה בכוונות עמוקות הנוגעות לשמות הקודש ולתיקון הרוחני של כל אות ואות.
תהליך זה שונה מהלכות הכתיבה הפשוטות, שבהן הדגש הוא על הדיוק ההלכתי בלבד,
ולא על הכוונות הקבליות.
מראי מקום: כתבי האר"י, ספר משנת חכמים (תיקון תפילין פרק ד'); מאיר עיני סופרים סימן ז'.
הבדלים בין שיטת האר"י לשיטות אחרות:
שיטת בית יוסף: הגישה ההלכתית המסורתית, כפי שנפסקה על ידי רבי יוסף קארו,
מדגישה את קיום המצווה בצורה מדויקת על פי ההלכה,
כולל סדר הכתיבה והקפדה על כתיבת האותיות כראוי, אך היא אינה כוללת את הכוונות
הקבליות העמוקות וההוספות של תגין מעבר לשעטנ"ז ג"ץ.
שיטת האר"י: כוללת את הכוונות הקבליות לכל אורך תהליך הכתיבה,
כולל הכוונות בשמות הקודש, בעיבוד הרצועות, בהוספת תגין על אותיות נוספות
ובכתיבה המדויקת של האותיות לפי מבנים קבליים.
מקורות נוספים ופסיקה בנושא:
שו"ת דברי חיים: פוסק אשכנזי חשוב, מבאר את המנהג להוסיף תגין על פי שיטת האר"י,
ומחזק את הצורך להקפיד על כוונות קבליות בתפילין.
בעל התניא: באגרת התשובה (פרק ג'), מדגיש את חשיבות הכוונות בתפילין,
ומפרט כיצד יש לקיים את המצווה בצורה שמחברת בין העולמות
העליונים והתחתונים.
שו"ת וישב הים, שו"ת דברי יציב: מחזקים את המנהג האשכנזי להוסיף תגין
גם במקומות שלא נזכרו בפירוש בשמונה שערים של מהרח"ו.